גר"א על פרקי אבות · פרק 4 · משנה 2

הוי רץ למצוה קלה כו'. בירושל' פ״א דפאה אורך חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה, ו) טלטל הקב״ה מתן שכרן של עושי מצות כדי שיהיו עושין אותן באמונה, ושם כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים, מכל שיש לך בתורה השמר שאין אתה יודע מאיזה מהן יוציא לך חיים, השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות לחמורה שבחמורות, קלה שבקלות זה שלוח הקן, ומצוה חמורה שבחמורות זה כבוד אב ואם, ובשתיהן כתיב והארכת ימים. ובספרי פי' ראה כל הדבר אשר אנכי מצוה כו' שתהא חביבה עליך מצוה קלה כחמורה. ושם לשמור את כל המצוה כו' שתהא כו' ושם ולשמור ולעשות את כל המצוה שתהא כו'. וכמ״ש (דברים ד') אז יבדיל כו' ואמרו יודע היה משה שאינן קולטת כו' ראה במה רץ חצי מצוה שלא הגיע זמנה:

ובורח כו'. כמ״ש (משלי ד') מכל משמור נצור כו' כי ממנו כו':

שמצוה כו'. שנאמר אם בחוקותי תלכו כו' ואם לא תשמעו כו':

ועבירה גוררת כו'. ספרי פרשת ראה כי יהי' איש שונא לרעהו ברוע לו. מכאן אמרו עבר אדם על עבירה קלה סופו לעבור על עבירה חמורה, עבר על מצוה ואהבת לרעיך כמוך כו' וז״ש ובורח מן העבירה:

ששכר מצוה כו'. כמ״ש בפ״ק דב״ב מאי דכתיב רודף צדקה כו' הקב״ה ממציא לו כו':

שכר כו'. כמ״ש (יחזקאל ג') ונתת מכשול לפניו כו':