מראית העין על משנה אבות · פרק 3 · משנה 1

עקביא בן מהללאל. אפשר לרמוז דר"ת מבע למפרע. כמו ר"ת משה בן עמרם דכל חכם גדול יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ודרך אסמכתא ורמז וצחות כי הם ציצים ופרחים לתורה וזה רמז אמת מארץ תצמח ארץ ר"ת אסמכתא רמז צחות תצמח ובלבד שיכוין לבו לשמים הרשות נתונה אמת שהיא התורה הקדושה מארץ אסמכתא רמז צחות תצמח כי תורת ה' תמימה לא תחסר כל בה. ובזה פירשתי בעניותי מ"ש בש"ס בקמא דף נ"ב דאמרו כמה זמני מנא הא מילתא דאמרי אינשי ולכאורה יפלא מה זו שאלה איה מקום שיחת הבריות ומהדרי לאשכוחי רמז במקרא, ואולם מאחר דתורת ה' תמימה לא תחסר כל בה והיינו דבעי דהא מילתא דאמרי אינשי שהיא אמירה נכונה מוכרח שיהיה רמז בתורה, ואמטו להכי מהדר למצוא רמז בתורה. ואחר זמן מצאתי בספר מדרש תלפיות דמביא מהראשונים כעין זה: וזהו דרך כלל ואתאן למאי דקמן כי עיקר התורה להיות עניו ולהעביר על מדותיו ואם זכה לזה יזכה לתורה ויזכה לניצוץ משה רבינו ע"ה וסימן לדבר מעביר בענין מדותיו הוא ר"ת כר"ת משה בן עמרם ואפשר עוד לרמוז דזה מעביר על מדותיו מרבה שלום והוי מתלמידיו של אהרן וכן מעביר בענין מדותיו ס"ת גימטריא אהרן שזוכה גם לבחינת אהרן. ואתה קורא נעים אל תהי לועג לרש ברמזים אלו וכיוצא בהן כי כונתי להגדיל תורה והוא על דרך אסמכתא וצחות והני מילי לנערי בני ישראל למען ילמדו וה' עמם והשפיע בצחצחות: וזה דרך צחות רד העד בעם, בעם ר"ת עובר בענין מדותיו יזכה לניצוץ משה בן עמרם ר"ת וזהו העד לשון עדי ותכשיט:

דע מאין באת. רמז דנשמות ישראל אצל האורות קודם המלאכים. ולאן אתה הולך שאם זכית תהיה למ"ן למ' דידוע דהמ"ן הם מנשמות הצדיקים:

ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. לכאורה הו"ל לומר להפך ליתן חשבון ודין דבתחילה נותן חשבון ימי חייו מה עשה בהם ואח"כ יבוא לפרק נגמר הדין. ועוד לא יצדק אומרו עתיד ליתן הדין כי הדין נגזר עליו מב"ד והאדם עצמו אינו עתיד ליתן דין ואפשר עם (עם) מ"ש בספרי המוסר דשואלים לאדם מי שעבר עבירה פלונית מה דינו ואז האדם עצמו הוא אומר מי שחטא בזה כך עונשו וחטא זה כך עונשו ואחר שהוא עצמו אומר הדין באים חשבון כמה פעמים עשה חטא זה ובזה א"ש ליתן דין וחשבון: