אל תרצה את חברך בשעת כעסו. דכתיב (שמות ל״ג) פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב״ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם [ברכית ז׳ ע״א]:
קריאה במקור
ברטנורא על משנה אבות · פרק 4 · משנה 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו. שבשעת החורבן כביכול היה הקב״ה מתאבל, בקשו מלאכי השרת לנחמו, ורוח הקודש משיבן אל תאיצו לנחמני:
ואל תשאל לו בשעת נדרו. למצוא פתחים להתיר לו את נדרו. מפני שאז על כל פתח ופתח שתמצא לו יאמר אדעתא דהכי נדרתי, ושוב לא תמצא לו פתח. ומצינו כשנשבע הקב״ה למשה שלא יכנס לארץ לא התחנן מיד אלא המתין ואח״כ התחיל להתחנן:
בשעת קלקלתו. כשנתקלקל בחטא. לפי שהוא מתבייש מכל אדם. וכן אתה מוצא כשחטא אדם הראשון לא נגלה עליהם הקב״ה עד שעשו חגורות, דכתיב (בראשית ג׳) ויעשו להם חגורות, ואח״כ וישמעו את קול ה׳ אלהים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 379710df9b37c9beb23abf20e2e87fc5b318e7c9e84848371631bbb1fc6cdfaa