רבינו יונה על פרקי אבות · פרק 2 · משנה 13

רבי שמעון אומר הוי זהיר בקריאת שמע. הזהיר על קריאת שמע יותר מבתפלה מפני שזמן התפלה גדול ורחב שהוא עד ארבע שעות וזמן קריאת שמע קצר ומכוון עם הנץ החמה כותיקין. וזהו לשון הוי זהיר כי צריך זהירות גדולה:

וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום ב"ה. שיאמר התפלה כעני המתחנן ושואל דבר שהוא צריך כי תחנונים ידבר רש. ולא כאדם השואל ואינו צריך בו. שאינו מתחנן בלב גמור ולא בשברון הנפש. וכל איש צריך לבקש על עצמו כי אדם אין בארץ אשר לא יחטא. גם לא תהיה אליו התפלה כמשוי ולא יעשנה כמי שפרע חובו שנאמר (אמר המעתיק לפי גרסת משנתינו מביא הפסוק מן יואל ב' י"ג) (יונה ד' ב') אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה. כי כל אדם צריך רחמים ואם משחקת לו השעה כי השם ית' מאריך אפו ומחול עליו לא על צדקותיו הוא מרחם עליו וצריך להתחנן לו פן ינחם ה' על אשר נחם על הרעה. כי שמא יגרום החטא ולאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא:

ואל תהי רשע בפני עצמך. שלא יהא רשע בפני עצמו שאינו יכול לחזור בתשובה. שנמצא זה מתיאש לבו מן התשובה ואם באת לידו עבירה הותרה לו. לפי שמעלה דעתו שהיא קלה כנגד החמורו' שעבר עליהן. וגם לא יהיה צדיק בפני עצמו כמו שאמרו במס' נדה (דף למד ע"ב) משביעין את הולד במעי אמו אפי' כל העולם אומרי' שאתה צדיק תהיה בעיניך כרשע. ולא רשע ממש אלא יהי' בעיני עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי אם עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה. וזהו שאמרו בויקרא רבה (קדושין מ.) לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוו מחצה זכאי ומחצה חייב שנא' (משלי י"ד ט"ז) חכם ירא וסר מרע. ר"ל החכם אע"פ שסר מרע הוא ירא מפני שהוא רשע בעיניו ונמצא רץ אחר המצות כדי שיכריעוהו לכף זכות. ובורח מן העבירות שלא יכריעוהו לכף חובה: