עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות · פרק 3 · Mishna 18

הן דברי ב"ש. ולב"ה אינן רק ל"ה. ולהלכה ליתא כלל אלא טבילה אחת באחרונה. והר"ב לא בא כאן אלא להפליג הענין:

הן כו' לא בא למעט שאר הלכות שבתורה. דהא לא ממעט אלא תקופות כו'. אלא נקט הני לפי שהם דומים לתקופות כו' שהם חשבונות. ואע"פ שאלו הם חשבונות הבאים מחמת ספק שאירע בהן, ואילו תקופות כו' אין בחשבונותן ספק, אפ"ה אינהו עדיפי. ד"ח. ועתוי"ט:

הן הן כו'. הן והן קאמר. וכמו שפירש בגמרא דסוף פרק קמא דחגיגה על הן הן גופי תורה [ע"ש בהר"ב]. ומשום דר"א חסמא היה אחר החורבן כו', ואין לקינין שייכות כו'. הלכך אצטריך לאשמעינן דאף הן גופי הלכות אפילו בזמן שאין בהמ"ק קיים לפי שהתלמוד בהן במקום עבודה הוא. והא דלא תני הכא גופי תורה, דהכא על הספקות הוא אומר, ואין מזה בתורה שבכתב כלום, אלא בהלכה שבע"פ:

וע"ש שמקיפים העולם בהיקף, נקרא מהלכם תקופה כו'. ודבריו הם על הידיעה מן המהלכים בלבד. ולא מה שנמשך מהם שהוא קידוש החודש ועבור השנה שלענין זה ודאי שהן והן גופי הלכות הן כו':

כמו רדו שמה שאמר יעקב, רמז לרד"ו שנים שעבדו ישראל במצרים. וכן בזא"ת יבא אהרן, רמז לבית ראשון שיעמוד ת"י שנים. ובערוך פירש שבמקום אחד כותבין א' ובמקום מאה כותבין ק'. ובד"ח פירש, חכמת המדידה והתשבורת. וקרוב לשמוע פירוש זה, משום שר"א חסמא היה יודע לשער כמה טיפות בים [כדאיתא בהוריות דף י'] כו', ולפיכך ראוי הוא שיאמר כן. ואילו אחר שלא היה שלם בחכמות אין מן הראוי שיאמר כך. דוגמת מאמרם ז"ל ברבה ריש קהלת:

ולי נראה לפרש הפרפראות שקודם הסעודה להמשיך האכילה. והיינו שמי שבקי בתקופות, ר"ל בתכונה עצמה שהוא מהלך המזלות כו' וכן בגמטריאות שהיא חכמת השעור [כ"פ המגיד] הקודם אליה. הם פרפראות הממשיכים לב האדם לחכמה האלהית. שמידיעת גלגלי השמים ידע ויכיר הבורא יתברך כי הוא רוכב שמים שמהנרכב יוודע הרוכב. וכן לפירש"י והר"ב שגמטריאות הוא חשבון האותיות הוא פרפראות לחכמה האלהית שבספר יצירה ודומיו שמשתמשים מאוד בחשבון האותיות ונוטריקון וצירופיהם. וי"ל שכיון התנא לשניהם היינו לחכמה המושגת בעיון ובמחקר והיינו ע"י התקופות, ולחכמה האלהית המקובלת. ועתוי"ט: