הון עשיר על משנה אבות · פרק 2 · משנה 4

עשה רצונו כרצונך. לפי גירסת הירושלמי שהביא התי"ט ברצונך בבית, וכן ברצונו, יש לפרש מתניתין הכי, עשה רצונו ברצונך, שכשאתה עושה רצונך שאתה אוכל ושותה וכל כיוצא בזה, תעשנו לקיים הגוף לעבודתו יתעלה שזהו רצונו. וכל מעשיך יהיו לשם שמים ולא לשום פניה אחרת. כדי שיעשה רצונך ברצונו, שהוא להטיב לך, כי טבע הטוב ורצונו הוא לעולם להטיב, ואם דרך משל תבקש מאתו שימציא לך מציאה הוא יעשה רצונך וימציאנה לך ברצונו הטוב, ולא יבא לך שום היזק על ידה כי לא ישמע המלך מאומה (עי' ברכות ס.), דאי לאו הכי אף אם יעשה רצונך וימציאנה לך, לא יעשה זה ברצונו הטוב, ויודע הדבר למלך ותוזק ולא תרויח. ולא תאמר בלבבך הרבה ארבה ברצוני כי כבר הוא ברצונו, ואם דרך משל אתה מתעסק באיזה עסק והגיע שעת מנחה תניח מלומר התפילה בזמנה באמור שע"י העסק הזה אתה מרויח לפרנס עצמך ובני ביתך להרבה ימים שתוכל ע"י זה להתפלל כל אותם הימים בכוונה, כי יהיה לבך פנוי, לא תעשה כן וזכור אל תשכח כי מחשבה זו וכיוצא בה היא עצת היצה"ר, שמראה לך ההיתר במה שהוא אסור ללכוד אותך ברשתו, ולכן בטל רצונך, ותניח אותו העסק. מפני רצונו, של הקב"ה שהוא חפץ שתתפלל בזמנו, ואל תצר צרת מחר כי לא תדע מה ילד יום, והעושה זה וכל כיוצא בזה אינו אלא מקטני אמנה, אלא האמן בהקב"ה ובטל רצונך, כדי שגם הוא יבטל רצון אחרים, דהיינו הסטרא אחרא, שכל מגמתה היא להורידך לבאר שחת, משא"כ רצון האל דאדרבא כביכול הוא מצטער כשהמדת הדין מביאה הרעה על האדם. והוא יבטלנה מפני רצונך, שבטלת לעבודתו, מדה כנגד מדה: